ניתן לאתר את המקורות של PCBA (מכלול לוח מודפס) למעבר של מכשירים אלקטרוניים מוקדמים מ"חיווט נקודה-ל-נקודה" ל"מעגלים מודולריים". בתחילת המאה ה-20-מכשירים אלקטרוניים, מעגלים הסתמכו בעיקר על חיבורי חוטים ישירים בין רכיבים. שיטה זו לא רק הייתה רופפת מבנית אלא גם הייתה בעלת אמינות נמוכה. עם התפתחותן של מערכות אלקטרוניות מורכבות כמו רדיו ומכ"ם, אנשים החלו להתנסות בשימוש במצעים קבועים לתמיכה במבני מעגלים; זה היה אב הטיפוס של ה-PCB. בשנות ה-40 וה-50, ה-PCB הבשילו, והתהליכים של תחריט מעגלים של רדיד נחושת ומצעי בידוד הפכו נפוצים, והניחו את הבסיס להיווצרות של PCBA לאחר מכן.
PCBA נוצר עם פיתוח טכנולוגיות הלחמה אוטומטית והרכבה אלקטרונית. כאשר מוצרים אלקטרוניים עברו מהמעבדה לייצור תעשייתי, PCBs לבדם לא הספיקו; כמו כן, היה צורך להרכיב ביעילות וביציבות רכיבים כגון נגדים, קבלים ומעגלים משולבים על הלוח. כך התפתחו בהדרגה SMT (Surface Mount Technology) ו-THT (Through Hole Technology). הצגת SMT, בפרט, אפשרה למכונות השמה אוטומטיות להשלים התקנת רכיבים במהירות גבוהה ובדיוק גבוה, תוך שיפור משמעותי ביעילות הייצור וסימון PCBA כצורה הסטנדרטית של ייצור אלקטרוני מודרני.
