חומר המוליך הליבה של רתמות תיל הוא בדרך כלל נחושת, כאשר נחושת ללא-חמצן ונחושת מצופה בדיל- הם הנפוצים ביותר. נחושת נמצאת בשימוש נרחב בגלל מוליכותה היציבה, משיכותה הטובה ועמידותה בפני שבירה תחת כיפוף ורעידות. נחושת ללא-חמצן מתאימה ליישומים הדורשים מוליכות גבוהה, בעוד שנחושת מצופה-בדיל מתמקדת בשיפור עמידות החמצון, במיוחד בסביבות לחות או-טמפרטורות גבוהות, ומאריכה ביעילות את חיי השירות ומפחיתה שינויים בהתנגדות למגע.
חומרי בידוד והגנה חיצוניים נפוצים כוללים PVC (פוליויניל כלוריד), PE (פוליאתילן), XLPE (פוליאתילן צלב-) וגומי סיליקון. PVC הוא זול יחסית וקל לעיבוד, מה שהופך אותו לבחירה נפוצה עבור רתמות תיל ביישומי ציוד כללי רבים. PE ו-XLPE מציעים עמידות טובה יותר בחום וחוזק מכני, מה שהופך אותם למתאימים לציוד רכב או תעשייתי. גומי סיליקון משמש לעתים קרובות יותר בסביבות-טמפרטורות גבוהות או-גמישות גבוהה, כגון רתמות חיווט סביב מנועים או חיבורים פנימיים בציוד אלקטרוני-מתקדם.
הנדן החיצוני וחומרי העזר של רתמות החוטים הם גם חיוניים, כולל צינורות גליים, שרוולים קלועים, סרט דבק וצינורות לכווץ חום. צינורות גלי משמשים בדרך כלל להגנה מפני שחיקה ולחץ, בעוד ששרוולי רשת קלועים נותנים עדיפות לחוזק מתיחה ואסתטיקה. סרט הדבקה משמש בעיקר לאגד ואבטחת מבני רתמות תיל, וצינורות לכווץ חום משמשים בדרך כלל לבידוד ואיטום במפרקים. השילוב של חומרים אלה לא רק קובע את החוזק המכני של רתמת התיל אלא גם משפיע ישירות על יציבותה ובטיחותו בסביבות מורכבות.
